שמי אלעד, אני בן 42 נשוי ואבא לשלושה ילדים.
בחורף 2012 התחלתי לרוץ.
בתחילה רצתי כ 2 ק"מ ועם הזמן (היחסית קצר) עליתי במרחק והגעתי ל 18 ק"מ.
חשבתי לעצמי 18 ק"מ וואו איזה מרחק, טוב אולי נלך לרוץ מרתון?
מה עושים, מתקשרים לרפי.
אני: רפי?
רפי: כן.
אני: אני רוצה לרוץ את מרתון טבריה עוד 4 חודשים.
רפי: טוב צריך להתחיל להתאמן ברצינות, ואולי, אולי, מי יודע.
אימון ראשון, יום שישי (שמור לאימוני מהירות), רציתי למות. אבל לא נשברתי.
למחרת אימון בשבת, ריצה ארוכה (התחלתי ב 26 ק"מ), בקושי הלכתי.
וכך עבר לו הזמן, כמובן שלמרתון לא הגעתי, (כנראה שצריך קצת יותר מ 18 ק"מ . פעמים בשבוע, כדי לרוץ מרתון).
המרתון הראשון היה בפראג, 11/5/2014, אני מגדיר אותו כאחד החוויות המדהימות שהיו בחיי.
האימונים למרתון לא היו רציפים, בגלל פציעות, והקושי היה רב ובכל זאת החיוך לא ירד מהפנים.
היום אני רץ כ 115 – 120 ק"מ בשבוע, לא מפחד מהאימונים ומרוצה מאוד מהשיפור.
גם ירדתי במשקל ואני גם רץ מהר יותר.
רצים נערצים עלי:
יש מספר רצים שנערצים עלי, כמעט כולם מהקבוצה:
דב קרמר – האיש שלא נשבר, מימנו למדתי מהיא משמעת אימונים.
אסף בימרו – רץ מדהים, בפעם הראשונה שראיתי אותו רץ הבנתי איך צריך לרוץ.
מימון דהן – אצלו הריצה היא כמעט דת, פשוט להקשיב לו ולנסות להבין את משמעות הריצה.
קביו בלנקו – גיבור הספר נולדנו לרוץ, אם אתם רוצים לדעת למה, פשוט קיראו את הספר.
 
האימון שהכי פחדתי ממנו:
בעבר האימונים בימי שישי. היום אני כבר מחכה להם.
 
שיר שהתנגן בראש שרצתי:
אין שיר מסויים, כל מיני שירים שחולפים להם מהר מאוד.
 
מוטו לחיים:
מדיברי המאמן שלי: "מחר יום חדש"
הרגע הכי מרגש:
סיום מרתון פראג.
 
המפתח להצלחה במרחקים ארוכים:
סבלנות, סבלנות ושוב סבלנות.
 
טעויות שהייתי מזהיר מהן:
לא לקפוץ גבוהה מידי, והרבה הרבה מתיחות.
 
שילוב בין אימונים לעבודה:
האמת זה יכול להיות שילוב בין אימונים לעבודה משפחה וכו'.
לא בעיה!!!
אני בוחר לקום בחמש בבוקר, ולצאת לרוץ, לא משנה מה מזג האויר.
אי אפשר בבוקר אז בערב, אחרי שהילדים הולכים לישון.
נכון, הכל עניין של סדר עדיפויות, אבל ברגע שהריצה הופכת להיות חלק משמעותי בחיים,
אז מוצאים לה מקום של כבוד.
 
סיפור אישי:
האימונים למרתון טבריה(ראה למעלה),
רציתי להספיק הרבה בזמן קצר. רוב הפעמים זה לא עובד,
לא צריך למהר. הצבת המטרה היא רק עוד שלב בדרך, ולא יותר.
בדרך לאן? לא יודע לומר, שכל אחד יגדיר לעצמו,
אצלי, בשלב זה, הריצה היא הדרך, אולי בעתיד זה ישתנה.
BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS